מקורות בתלמוד על שמואל א 1:13

יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת פִּרֵשׁ בְּדָנִיֵּאל וְזִמְנִין תְּלָתָא בְיוֹמָא הוּא בֵּרַךְ עַל בִּרְכוֹהִי וְגוֹמֵר. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל לְכָל־רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכַוִּין פְּתִיחִין לֵיהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם. יָכוֹל מִשֶּׁבָּאוּ לַגּוֹלָה כֵן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל־קְבֵל דִּי הֲוָה עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָא. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן בְּכָל־שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה. כְּבַר פִּירֵשׁ דָּוִד עֶרֶב וָבוֹקֶר וְצָהֳרַיִם. יָכוֹל יְהֵא מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. פִּירֵשׁ בְּחַנָּה וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. יָכוֹל יְהֵא מְהַרְהֵר בְּלֵב. תַּלְמוּד לוֹמַר רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. הָא כֵיצַד מַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִן הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה דְּבָרִים. וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. מִיכַּן שֶׁהַתְּפִילָּה צְרִיכָה כַּוָּנָה. רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת. מִיכַּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְחִישׁ בִּשְׂפָתָיו. וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. מִיכַּן שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל. וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה. מִיכַּן שֶׁהַשִׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.

חָֽזְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. מַה אָהֵן דִּכְתִיב מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו. אָמַר לָהֶן כַּײ֨ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵינוּ אֲלֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בְּכָל־קָרְאֵינוּ אֵלָיו. אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי לְאֶלּוּ דָּחִיתָה בְּקָנֶה לָנוּ מַה אַתָּה מֵשִיב. אָמַר לָהֶן קָרוֹב בְּכָל מִינֵי קְרֵיבוֹת. דְּאָמַר רִבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עֲבוֹדָה זָרָה נִרְאֵית קְרוֹבָה וְאֵינָהּ אֶלָּא רְחוֹקָה. מַה טַעֲמָא יִשָּׂאוּהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלוּהוּ וְגוֹמֵר. סוּף דָּבָר אֱלוֹהוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת וְהוּא צוֹעֵק עַד שֶׁיָּמוּת וְלֹא יִשְׁמַע וְלֹא יוֹשִׁיעַ מִצָּרָתוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִרְאֶה רָחוֹק וְאֵין קָרוֹב מִמֶּנּוּ. דְּאָמַר לֵוִי מֵהָאָרֶץ וְעַד לָרָקִיעַ מַהֲלָךְ ה̇ מֵאוֹת שָׁנָה. וּמֵרָקִיעַ לָרָקִיעַ מַהֲלָךְ ת̇ק̇ שָׁנָה. וְעֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ ת̇ק̇ שָׁנָה וְכֵן לְכָל־רָקִיעַ וְרָקִיעַ. וְאָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה וְרִבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא סְמוּקָה אַף טַלְפֵי הַחַיּוֹת מַהֲלָךְ ה̇ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מִנְייָן י̇ש̇ר̇ה̇. רְאֵה כַּמָּה הוּא גָבוֹהַּ מֵעוֹלָמוֹ. וְאָדָם נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעוֹמֵד אַחוֹרֵי הָעַמּוּד וּמִתְפַּלֵּל בִּלְחִישָׁה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲזִין אֶת תְּפִילָּתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ. וְהֶאֱזִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת תְּפִילָּתָהּ. וְכֵן כָּל־בִּרְיוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר תְּפִילָּה לֶעָנִי כִּי יַעֲטוֹף. כְּאָדָם הַמֵּשִׂיחַ בְּאוֹזֶן חֲבֵירוֹ וְהוּא שׁוֹמֵעַ. וְכִי יֵשׁ לְךָ אֱלוֹהַּ קָרוֹב מִזֶּה. שֶׁהוּא קָרוֹב לְבִרְיוֹתָיו כְּפֶה לָאוֹזֶן.